<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית חמישי שער רביעי</h1>
<h2>דף קכב.</h2>
ובמה מיחדין או מפקידין, שנינו בברייתא בפרק אין מעמידין (ל"א, א') ומייתינן לה בשילהי פרק ר' ישמעאל, אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין, ומפתח וחותם ביד ישראל, ר' אליעזר אומר מותר בשתיה וחכמים אוסרין. זו הגירסא הנכונה. ויש גורסין ומפתח או חותם ביד ישראל, ואפילו לפי גירסת הספרים דגרסי ומפתח וחותם, מפרשים הם דמפתח או חותם קאמר, דבאחד מהם סגי. ויש ראיה לדבריהם מדאמרינן התם (שם) אמר ר' אלעזר הכל משתמר בחותם אחד ביד גוי, חוץ מן היין, שאינו משתמר בחותם אחד. ור' יוחנן אמר אפי' יין משתמר בחותם אחד, הא ר' אליעזר הא רבנן, דאלמא לר' אליעזר בחותם אחד סגיא, ולא בעינן מפתח וחותם. ואינו מחוור, שהרי פסק רב כאן כר' אליעזר, דאמר רב חסדא אמר רב הלכה כר' אליעזר, ואילו רב בעצמו אמר באותו פרק (ל"ט, א') חבי"ת צריך חותם בתוך חותם, ואע"ג דבההיא סוגיא משמע דבישראל החשוד מיירי, מכל מקום הוא הדין בגוי, והכין איתא בירושלמי (פ"ב, ה"ג) דמייתי הא פלוגתא דחבי"ת דרב ושמואל, גבי הא פלוגתא דר' אליעזר ורבנן, דאלמא [הא והא] בחד גונא מיירו, וכן כתוב בהלכות פסוקות דמר יהודאי גאון ז"ל, דר' אליעזר ורבנן בגוי פליגי, והכין ודאי משמע, דהא רב אשי דהוא בתרא, משמע דבעי ביין שלנו ביד גוי חותם בתוך חותם, דתנן בפרק אין מעמידין (כ"ט, ב') אלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של גוים שהיה מתחלתו יין ואקשינן (שם) פשיטא משום דהחמיץ פקע איסוריה מיניה, ופריק רב אשי הא קמ"ל דחומץ שלנו ביד גוי, לא בעי חותם בתוך חותם, אלמא לדידיה היין שלנו ביד גוי, בעי חותם בתוך חותם. וההיא ודאי משמע דאליבא דהלכתא נסיב לה, דאי אליבא דרבנן, הכין הוה ליה למימר, דחומץ שלנו ביד גוים לרבנן, לא בעי חותם בתוך חותם. אלא הגירסא הראשונה נכונה, ומפתח וחותם גרסינן. וקולו של ר' אליעזר דעביד מפתח אחד, עם חותם, כשני חותמות, ואע"פ שאיפשר לזייף המפתח ולא יהא ניכר, אפילו כן סבירא ליה לר' אליעזר דכולי האי לא טרח. ורבנן סברי דלעולם אסור עד שיהו שם שני חותמות. ופלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן דהכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין, ור' יוחנן אמר אפילו יין [משתמר בחותם אחד], בחותם אחד ומפתח קאמר, וכי פסק רב הלכה כר' אליעזר, במפתח וחותם קאמר ולעשותן כשני חותמות, ולעולם שני חותמות בעינן אלא שמפתח אחד עולה במקום חותם אחד. והשתא ניחא מאי דפסק רב בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן כר' אליעזר, ופסק בחבי"ת דבעינן חותם בתוך חותם, ולאו דוקא אלא אפילו מפתח וחותם כשני חותמות, ולאפוקי דלא סגי ליה בחותם אחד בלחוד, וכזה נראה שהיה דעת הרב בעל הלכות גדולות, שכתב בלשון הזה, תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של גוי, ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתיה, וחכמים אוסרין. והלכתא כר' אליעזר. אמר ר' אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם, חוץ מן היין, ור' יוחנן אמר אפילו יין משתמר חותם בתוך חותם, והלכתא כר' יוחנן. אלו דבריו ז"ל ומכאן אתה למד שהסכים לפירוש שכתבנו. וכן נראה גם מהלכות הרב אלפסי ז"ל, שפסק כר' אליעזר וכתבה לההיא דרב אשי לגבי חומץ. ואלא מיהו יש לעיין לפי פסק זה, מה שאמרו בשבת בפרק כל כתבי הקדש (קכ"ב, א') התיר להם ר' חנינא לבית ר', יין הבא בקרונות של גוים בחותם אחד, ולא ידענא אי משום דסבר לה כר' אליעזר, או משום אימתא דבי נשיאה. והתם חותם אחד בלחוד הוה וביד גוים ממש הוה, אלמא ר' אליעזר בחותם לבדו מתירו, ומסתברא לי דהתם נמי מפתח היה בידן של בית ר', דשלהן היה וכגון שייחד לו קרן זוית בקרון, והניחו שם היין ומפתח בידן. וגרסינן בירושלמי (פ"ה, ה"ה) גמרא המניח יין בקרון, אמר ר' יוחנן מעשה בקרון אחד של בית ר' שהפליגה יותר מארבעת מילין, אתא עובדא קמי רבנן ואכשרון. ונראה שהוא הוא המעשה שאמרו שם בפרק כל כתבי הקודש, ובחותם אחד [היה] כמו שאמרו שם בגמרא, ומקום מיוחד היה להם ומפתח בידם, דכל שאין שם שני חותמות אע"פ שיש מפתח וחותם, חותם אחד סתם קרי ליה, ולא עדיף מפלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן בהכל משתמר בחותם אחד, דמפרשינן דחותם אחד עם מפתח קאמר. ולפי פירוש זה, הא דאמרינן בפרק השוכר (ס"ט, ב') וכי מאחר דקיימא לן כרשב"ג דלא חייש לשתומא, וכר' אליעזר דלא חייש לזיופא, מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד גוים, הכי פירושא מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד גוים, ונשכור את מקומו ומפתח ביד ישראל, ופריק משום שיבא, ופירש הרב אלפסי ז"ל, שיבא, שמניחין נקב במגופת החבית לאחר שטחין את פיה כדי שיצא הרוח ממנו, ולא ישבר את הכלי, וחוששין שמא יכניס משם שפופרת וישתה. ונמצא עכשיו לפי פירוש זה, דלעולם יין צריך שני חותמות, בין שהפקידו אצל גוי בין שהפקידו אצל ישראל החשוד לנסך את היין, ומיהו במפתח וחותם סגי, דכשני חותמות נינהו לר' אליעזר דקיימא לן כוותיה, ואי איכא שיבי, אפילו בשני חותמות לא סגי, דאיכא למיחש דילמא שתי על ידי מיניקת ומנסכו.
